הילד (הפנימי) הזה הוא אני! - חלק א

דמיינו לרגע, שבתוך תוככם, אי שם במעמקי הנפש, שוכן לו ילד קטן. הילד הקטן הזה הוא אתם, בגילאים צעירים יותר, ולמרות שמאז בגרתם, גדלתם והתפתחתם מבחינה כרונולוגית ופיזית, הילד הקטן הזה ממשיך להיות חלק מהעולם הפנימי שלכם מבלי שתשימו לב לכך או תהיו מודעים לקיומו. מי זה הילד הפנימי הזה? איך הוא גורם לכם להתנהג או לדבר בצורה שאינה אופיינית ל"אני המבוגר" שלכם? כל מה שרציתם לדעת על הילד הפנימי הזה לפניכם.

הילד הפנימי כמטאפורה למאגר רגשות שדוכאו והודחקו האם קרה לכם פעם, שוויכוח עם בן הזוג על דבר מה שולי ולא חשוב, התפתח לכדי ריב רווי דמעות, שפגע בכם? האם מצאתם את עצמכם במהלך חייכם מוצפים בחוסר ביטחון ובלחץ איום נוכח הערה קטנטנה וזניחה שהבוס זרק לכם? אם אתם מהנהנים לחיוב, מזל טוב, גם אתם גיליתם זה עתה את הילד הפנימי שבכם. הילד הפנימי שלנו הוא מטאפורה לרגשות שלנו שהודחקו  ונדחסו פנימה במהלך ילדותנו, במקום לבוא לידי ביטוי ולהתפרץ החוצה. בין אם למדת שאסור לך לבכות כי גברים אינם בוכים, בין אם גדלת במשפחה שבה "לא כועסים", בין אם תמיד אמרו לך בתור ילדה שזה לא יפה לקנא ובין אם הוריכם עודדו אתכם "לחשוב" ו"להיות רציונאליים" על פני להרגיש- כאשר רגשות נתפסים כדבר מה אסור הם הופכים לאיום, שהגוף באופן אוטומטי לומד להגן עלינו מפניהם על-ידי סילוקם. העניין הוא, שהסילוק הזה אינו מוחלט, והוא מגן עלינו באופן זמני בלבד. הגוף שלנו אינו מוציא את הרגש לחלוטין אל מחוץ למערכת ה"אני" שלנו, אלא דוחק אותו למקום לא מודע, שאליו קשה לנו יותר להגיע. המשמעות היא, שהרגש נותר בפנים, מקונן בתוכנו, ומוכן להתפרץ, בכל פעם שנמצא את עצמנו בסיטואציה דומה לזו ש"הפעילה" את הרגש המקורי. במילים אחרות, הרגשות שלנו הם כמו הר געש רדום, שיכול להתפרץ ככה פתאום, ואז, ברגע אחד נפלטים החוצה כל הגזים, הקיטור והמאגמה שהיו כלואים בתוכו זמן כה רב- דימוי לכל אותן תחושות שהיו אצורות בתוך הגוף שלנו וחיכו להתפרץ החוצה. אם נחזור רגע לילד הפנימי שלנו, הרי שילד הזה הוא מכלול של רגשות שלא התפרצו אז, בילדותנו, בזמן שבו הם היו אמורים להתפרץ באופן אותנטי. כך, חוזרים אלינו הרגשות הללו שוב ושוב ונשזרים גם בסיטואציות בחיים הבוגרים שלנו, שבהם אנו מוצאים את עצמנו מגיבים קצת "כמו ילדים", מאחר שהחיים הרגשיים שלנו לא התפתחו באותו קצב שבו התפתח הגוף הפיזי שלנו. הילד הקטן ששוכן בכל אחד מאיתנו הוא לרוב פגוע, מתוסכל, כועס, חסר ביטחון, מאוכזב, מרגיש לא אהוב, ועד שלא נתיידד עם הילד הפנימי הזה, כלומר, נאפשר לעצמנו לחוש את אותם רגשות שאז, מסיבות כאלה ואחרות, לא היינו מסוגלים לחוש באופן אמיתי, הוא ימשיך לנהל אותנו ולשלוט בנו.

כאשר אנחנו מתיידדים עם הילד הפנימי ומטפחים אותו, הוא יעשה לנו טוב אם אתם מוצאים את עצמכם מגיבים לסיטואציות באופן לא פרופורציונאלי להתרחשות עצמה (הילד לא הרים את הגרביים מהרצפה ואתם מתפוצצים מכעס), אם אתם שוב ושוב חוזרים על דפוסים הרסניים שלא עושים לכם טוב, אך שאתם לא יודעים כיצד להיפטר מהם (מערכות יחסים שנגמרות מהר, אכילה רגשית וכו'), אם יש לכם הרגלים מעכבים (חוסר ביטחון, פחד מלהתקדם בעבודה), ואם אתם נמצאים בתחושה כללית שאתם לא מצליחים לחיות את החיים במלואם כבוגרים- זה הזמן לרפא את הילד הפנימי שבכם. לילד הפנימי יש גם צדדים נפלאים, אך כדי שהוא ייטיב עימנו עלינו לטפח אותו, להשקיע בו, להתיידד איתו ולהתחבר אליו, בעיקר דרך טיפוח היכולת להיות עם הרגשות שלנו. כאשר נשחרר ונעבד רגשות שלא בוטאו, יוכל הילד הפנימי לעשות לנו טוב במקום לעמוד בדרכנו: הוא יאפשר לנו להישאר צעירים ברוחנו, להיות סקרנים אל מול מה שהעולם מזמן לנו, הוא יסייע לנו להמשיך ליצור, לזמן אל החיים שלנו שפע, לאהוב ללא תנאים ועוד ועוד ועוד.

רוצים לדעת איך עושים את זה? כיצד מתיידדים עם הילד הפנימי הזה? ניפגש במאמר הבא!